<h1>פסיקתא זוטרתא פרשת תזריע</h1>
<h2>דף לז.</h2>
וטהרה (ויקרא י"ב), לאכול בזבחים, שהרי לבעלה טהורה היתה. והשוטים אשר באו וחדשו דתות, מקרוב באו לא שערום אבותינו ז"ל, וטעו לאמר בכל קדש לא תגע זה בעלה, אם כן מה הפרש בין דם טהרה לדמי טומאה. ואם בכל קדש לא תגע, הא כתיב (ויקרא כ"ז) ואיש כי יקדיש את ביתו, וכי אסורה היא ליכנס לתוכו, אם הקדיש אדם את ביתו לא תכנס לתוכה בדמי טהרה. אלא בכל קדש לא תגע, דומיא (דמיא) דמקדש, כמו שדרשו רז"ל (מכות י"ד ע"ב). היא כענין השליל שהוא מותר, ומפני אנינות הדעת אינן אוכלין אותו הרבה מן החכמים, כן נהגו בדורות האחרונים בדורות שלא לשמש עד מלאת ימי טהרה, ולא מפני שהוא אסור אלא הרשות בידו, כגון הלחם שהוא מותר והרוצה שלא לאכול אין מי מפצירו לאכול. ד"א וכפר עליה הכהן וטהרה. צריכה טהרה אחרת, מלמד שבסוף מ' לזכר וסוף שמונים לנקבה אסורה לשמש, כדי להפריש בין דמים הראוין לטומאה לדמים שלא היו ראוין לטומאה.
<h2>דף סה:</h2>
וטהרה (ויקרא י"ב), לאכול בזבחים, שהרי לבעלה טהורה היתה. והשוטים אשר באו וחדשו דתות, מקרוב באו לא שערום אבותינו ז"ל, וטעו לאמר בכל קדש לא תגע זה בעלה, אם כן מה הפרש בין דם טהרה לדמי טומאה. ואם בכל קדש לא תגע, הא כתיב (ויקרא כ"ז) ואיש כי יקדיש את ביתו, וכי אסורה היא ליכנס לתוכו, אם הקדיש אדם את ביתו לא תכנס לתוכה בדמי טהרה. אלא בכל קדש לא תגע, דומיא (דמיא) דמקדש, כמו שדרשו רז"ל (מכות י"ד ע"ב). היא כענין השליל שהוא מותר, ומפני אנינות הדעת אינן אוכלין אותו הרבה מן החכמים, כן נהגו בדורות האחרונים בדורות שלא לשמש עד מלאת ימי טהרה, ולא מפני שהוא אסור אלא הרשות בידו, כגון הלחם שהוא מותר והרוצה שלא לאכול אין מי מפצירו לאכול. ד"א וכפר עליה הכהן וטהרה. צריכה טהרה אחרת, מלמד שבסוף מ' לזכר וסוף שמונים לנקבה אסורה לשמש, כדי להפריש בין דמים הראוין לטומאה לדמים שלא היו ראוין לטומאה.
